פסק-דין בתיק ע"א 38665-04-11

רקע

לפני ערעור על פסק דינו של כב' השופט גדול (בבית משפט השלום בכפר סבא) מיום 20.12.10.

פסק הדין ניתן בהעדר הנתבעת- שהינה המערערת, מפאת אי התייצבותה, אי התייצבות בא-כוחה ואי התייצבות עדיה לדיון הוכחות ביום 20.12.10.

בית המשפט קמא חייב את המערערת בתשלום מלוא סכום התביעה, משמע חייב אותה לשלם למשיבה סך של 60,919 ש"ח בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום 29.06.08, הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח, שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח וכן 5,000 ש"ח הוצאות לאוצר המדינה (להלן: " פסק הדין").

כב' השופט גדול הגיע למסקנה כי המערערת ופרקליטיה זילזלו בבית המשפט, בנוהלים ובתקנות ולא התיצבו כדין וכי למערערת אין הגנה בפני התביעה גם אם היתה מתייצבת.

השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה הינה האם יש לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ואם לאו, שכן לטענת המערערת לא היה לה יומה בבית המשפט.

טענה מקדמית

בטרם אתייחס לגופם של דברים, יש להוריד מעל סדר היום, את טענת המשיבה כי המערערת איחרה את המועד להגשת הערעור אשר על כן דין הערעור להידחות על הסף מפאת האיחור בהגשתו. לטענת המשיבה, פסק הדין ניתן ביום 20.12.10, וביום 23.12.10 הוגשה בקשה לביטולו; בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 10.02.11 ולכן מניין הימים להגשת הערעור מתחיל לכל המאוחר מיום 10.02.11, כאשר הערעור בפועל הוגש רק ביום 28.04.11.

אין בידי לקבל טענה זו של המשיבה, שכן בית משפט זה, מפי כב' השופט מנהיים, הכריע כבר בטענה זו ביום 03.07.11 וקבע כי מניין הימים להגשת הערעור החל ביום 17.03.11, ולכן לא מצא שהוגש באיחור.

על החלטה הזו לא הוגש ערעור, החלטה זו עומדת בעינה והיא מהווה הכרעה בטענה המקדמית, ולכן יש לדחותה.

הכרעה

לאחר שעיינתי בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, שמעתי טיעוניהם בדיון שהתקיים לפני ובחנתי את פסק הדין, הגעתי למסקנה כי:

א. אין מקום לשנות את פסק הדין בכל הקשור להחלטות ולמסקנות בית המשפט קמא, בקשר לסיבת אי התייצבות המערערת ו/או באי כוחה ו/או העדים מטעמה לישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 20.12.10. 

ב. באשר לחיובה של המערערת במלוא סכום התביעה הגעתי למסקנה כי בדין חייב אותה בית המשפט בסכום התביעה, למעט חיובה בעליית דמי השכירות בשנה השניה מ-3,100 ש"ח לחודש ל- 3,700 ש"ח לחודש ובחיוב בגין חוב החשמל.

ג. בנסיבות העניין אין מקום להתערב בהחלטות בית המשפט קמא בנושא ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו, אך יש מקום לבטל את החיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

דיון

התביעה

בין המערערת למשיבה קיים סכסוך בקשר לשכירת מבנה (קרוואן המצוי בחצר בית המשיבה במושב בצרה) שהשכירה המשיבה למערערת.

המשיבה הינה אישה מבוגרת בת 82 ניצולת שואה, שמאז פטירת בעלה המנוח מסתייעת בעניני ניהול המשק בילדיה הגב' חיה אונגר ואחיה מר דניאל אונגר.

המערערת שכרה מהמשיבה את המושכר לתקופה של שנה (1/3/06- 28/2/07) בסכום של 3,100 ש"ח לחודש ובנוסף התחיבה לשלם ארנונה, מיסי ועד, אגרת שמירה וחשמל.